איך לעשות שינוי מבלי להציב מטרות?

אם גם את מאותן נשים שלא יכולות לעשות שינוי רק על ידי הצבת מטרות, קביעת יעדים ויציאה לפעולה, המאמר הזה הוא בשבילך.

ישנה דרך נוספת לשינוי, שהיא נשית יותר במהותה ופונה לרבדים הפנימיים שלנו, מתוך הבנה ששינוי אינו רק טכניקה של עשייה, אלא שינוי קורה מתוך הקשבה לעצמנו, לצרכים שלנו, לרצונות העמוקים שלנו, שעומדים מעבר לתסכול, לחוסר האונים, לדיכאון או לבלבול שאנו חוות.

מעבר לכל אלו, מעבר לקושי שאת אולי חווה כרגע, שוכנת תשוקה ורצון שמבקשים להישמע.

הרצון הזה לעיתים שונה מאוד מהרצונות שאנו אומרות לעצמנו שאנו רוצות ולפעמים אנו באמת מאמינות שזה מה שאנחנו רוצות, בין אם זה להתקדם בעבודה, להצליח בפרויקט מסויים, להיות עם בן או בת זוג מסויימים, או לשמר יחסים כלשהם. לעיתים הרצונות הללו שלנו מגיעים מהמחשבה שזה מה שיעשה אותנו מאושרות יותר, מוערכות יותר או שכך עלינו לפעול כדי להיות בסדר. אך אם אלו רצונות לא אותנטיים, הם יכולים לנבוע מתוך פשרות שאנו עושות עם המציאות, כי למדנו לרצות פחות כדי לא להתאכזב, לצמצם את התיאבון שלנו לחיים כדי לא להיכשל ולהיפגע, לרָצות אחרים כדי להיות בסדר ואהובות, לעמוד בציפיות כדי שיקבלו אותנו ויעריכו אותנו.

הדרך האחרת לשינוי, מזמינה אותך לא רק להשיג הצלחה, מעמד או בן זוג אלא לקום בבוקר עם אנרגיה של התחדשות, להרגיש טוב שאת אותנטית עם עצמך ושעלית או חזרת לנתיב הנכון עבורך, נתיב שמחובר לנשמה שלך, למי שאת במהות שלך, נתיב עם שמחה ומשמעות שמחובר לכמיהות העמוקות שלך, לנתינה של מה שיש לך לתת לעולם ולביטוי הייחודי של מה שרוצה להתבטא דרכך.

לשחרר

אז כדי לעורר את הכמיהות העמוקות הללו עלייך לשחרר ולנער מעלייך, ערימות של חול, ממש כמו כלבלב שמתנער בחוף הים, מהראש ועד לקצה הזנב, להשיל מעצמך את כל מה שהוא לא שלך, את כל מה שהוא ישן וכבר לא רלוונטי, את כל אותם משאות שאספת על כתפייך, כל אותם דימויים עצמיים שגואים שיצרת על עצמך, כל אותן שכבות שנדבקו אלייך או שאימצת במהלך הזמן אבל הן לא שלך ואינן מבטאות את מי שאת באמת. עלייך לשחרר מן השורש אותן מחשבות ואמונות שיש לך לגבי עצמך, לגבי היכולות שלך, לגבי אחרים ולגבי העולם ולפנות מקום למשהו חדש להופיע.

בוודאי שלא צריך לחכות עד שהכל יתנקה וישוחרר – זוהי הרי עבודת חיים – אך יש לוודא ששחררת כמה אמונות מפתח בסיסיות לגבי עצמך ולגבי החיים ואז את פנוייה לשלב הבא:

להיפתח ולהקשיב

בשלב הזה אנחנו מאמצות את העמדה הסקרנית ביחס בחיים, העמדה החוקרת, שאינה יודעת מראש. אנו שואלות שאלות מעוררות: מה המתנה הייחודית שיש לי לתת? מה עליי לפתח בעצמי? מה יתמוך בי במימוש השינוי? מה עומד מאחורי הכעס והתסכול שאני מרגישה

אנחנו לומדים לשהות עם השאלות הללו, בלי לחפש פתרונות ותשובות מן המוכן, כי התשובות הללו מגיעות בד"כ מהמחשבות של העבר, מאותם מקומות והרגלים שאנו כבר מכירות, ואנחנו רוצות לקבל תשובה ממקור חדש. לכן נבקש להישאר במרחב של שאלות, של התעניינות, של חקירה, של "לא לדעת מראש" יחד עם "רצון לדעת". זהו מרחב של פתיחות והקשבה.

הכוונה היא שאנחנו פתוחות להכוונה שמגיעה אלינו מכל מפגש שיש לנו עם כל אדם ועם כל דבר. אנו פותחות את המקלט שלנו, כדי לקלוט את האותות שמגיעים אלינו, שמכוונים אותנו, שמציעים לנו עזרה או נותנים לנו השראה, רעיון, הצעה לשיתוף פעולה או תובנה לגבי עצמינו. אנחנו נוכחות למסרים שנאמרים לנו גם ללא כוונת המוסר. במילים אחרות, אנחנו קשובות לרוח, לאנרגיה היצירתית של החיים, שתומכת במימוש שלנו, שמגיעה אלינו דרך הדברים הקטנים היומיומיים שאנו עושים, דרך האנשים שאנו פוגשות כשאנו נוכחות, קשובות ופתוחות לקלוט ולקבל. פתאום חברה פונה אלינו ומציעה לנו משהו שלא חשבנו עליו, או שקראנו כתבה שהאירה לנו משהו לגבי חיינו האישים, או רגע של מפגש משמעותי שנתן לנו תובנה לגבי מה שחשוב בחיים…

לקחת צעדים אמיצים וליצור סביבה תומכת ומעצימה

בשלב השלישי נדרש אומץ, נדרשת מחוייבות בלתי מתפשרת לעצמך, מחוייבות של 200% לעצמך! ומוכנות לצעוד עם כל התמיכה שאת זקוקה לה למקום חדש, לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד מאתגר. יש פה פחד של התקדמות, אך גם התרגשות של צמיחה לשלב הבא שלך.

בשלב הזה, ניצור לעצמנו סביבה תומכת ומעצימה, ניצור שיתופי פעולה ומבנים שיתמכו בנו ויעזרו לנו, נפתח את המיומנויות שלנו ואת היכולות שהתברכנו בהם לכדי מצויינות. נעשה פעולות וצעדים של מימוש. נהייה עקביות ונחושות ונזכור שגם אם הדברים לא הולכים חלק כמו שרצינו, זה לא אומר שזו לא הדרך הנכונה, אלא להיפך שזו בדיוק הדרך ללמוד ולצמוח ולההיפך לאדם שאנו רוצות להיות כדי לממש את השינוי בחיינו.

אז מה תהייה המשמעות של מימוש השינוי הזה בחיים שלך? איך תרגישי אם תקחי מחוייבות חסרת פשרות ללכת עד הסוף ותעשי את השינוי הזה השנה?

 

חיוניות

אדם חיוני קורן, יש בו ניצוץ

חיבור לחיים, למשמעות, לפליאה וסקרנות

הוא חי ומאותגר מהחיים, הוא חופשי ומהדהד זאת החוצה

החיוניות היא מעין עירנות, נוכחות, מעורבות בחיים, התעניינות אמיתית, חיוביות

תחושת סיפוק, אמון עמוק בתהליך החיים

גם בתקופות קשות ומאתגרות רגשית, החיוניות עומדת יציבה

אצל אלו שחווים אמון מלא בחיים

מתרגשים מהמסע הזה, מגלים כל הזמן את החדש

ומתחדשים בעצמם,

בתהליך למידה מתמיד , במעורבות, במימוש היעוד

שעסוקים במשהו שנותן להם משמעות

חיוניות היא משהו פנימי שהוא מעבר לדברים החיצוניים

הדברים החיצוניים לנו, כמו בני זוג, רכוש, הצלחות, נסיבות חיינו

בהחלט יכולים להשפיע על הרגשתנו, אך החיוניות מקורה במהות פנימית יותר

היא מעבר להרגשה

ניתן לפתח את החיוניות, להעמיק את תחושת המעורבות שלנו בחיים

זוהי בחירה

בחירה לחיות במלאות

ללא עכבות וחששות

בחירה בחופש וביטוי אותנטי

בחירה בהתרגשות והקשבה פנימה לתשוקותינו האמיתיות

בחירה בהסתקרנות וגילוי

בחירה להיות

להיות מעורב בחיים

בחירה ליצור את גן העדן בו היינו רוצים לחיות

בחירה להיות מעורב יחד עם עוד אנשים

להעז בלי פחד לבטא את העוצמה שלנו

להאיר

חיוניות – חיות – חיים – חיוני

בהשראת מפגש מעלות – קבוצת חקר מעשית ליצירת תרבות המתקיימת מתוך אמון, אחווה, חופש, שוויון מגדרי מלא והתפתחות משותפת של נשים וגברים

התעלות על פי פרופ' Mihaly Csikszentmihalyi

בהתעלות הכוונה להיות מסוגל להזיז הצידה את הדברים שמסתירים לנו ולומר, "בסדר. אלה הם התנאים והאמונות מתוכם אני פועל. אלו הן "הוראות ההפעלה" הגנטיות שלי. אלו הן "הוראות ההפעלה" והתכנותים התרבותיים שלי. "עכשיו, מה אני עושה?" כשמישהו בא ואומר, "כן, הכל דוחף אותי לכיוונים האלה, אבל אני מנסה להבין את ההשלכות של הפעולה שלי על המערכת כולה, המערכת בה אני חי, כולל בעלי חיים, צמחים, מים, אוויר, וכל זה – ולאור כל זאת, אני בוחר לא לפעול מתוך כך . אני הולך לנסות לנקוט עמדה", עבורי זו התעלות, כי זה מעבר לכוחות שהאדם לכאורה נשלט על ידם .

transcendence basically means being able to pull aside these veils and say, "Okay. These are the conditions under which I am operating. These are my genetic instructions. These are my cultural instructions, programs. Now, what do I do?" When someone comes out and says, "Yes, everything pushes me in these directions, but given that, I try to understand the consequences of my action to the whole system I live in, including animals, plants, water, air, and all that—and given all that, I'm not going to go along with this program. I'm going to try to take a stand," to me that's transcendence, because it goes beyond the determining forces that the person is seemingly controlled by.

גלעד שליט

בנימה קצת אחרת אישית וציבורית

אני רוצה לשתף בחוויתי את שיבתו הביתה של גלעד שליט

בוקר מרגש , מרגש מעין כמוהו

יש תחושה של אינטימיות עם המפגש עם גלעד שליט

אף על פי שלא הכרתי אותו אישית

תחושת הקירבה שלנו כעם, מחבק, אלו רגעיה היפים של ישראל

בהם אנו מאוחדים, בשמחה, בכאב, בהתרגשות, בריגשיות

המחוות הקטנות, האמפתיות, של הדרג הצבאי במפגשו עם גלעד,

של ראש הממשלה מחבק את גלעד ונותן לו את הכבוד ואת תחושת השייכות והשמחה בשובו,

ההבנה וההתחשבות של התקשורת בלקיחת צעד אחורה ונתינת מרחב התייחדות עם משפחתו

התחושה שההפרדה בין האישי והקולקטיבי הציבורי, כמעט ונמוגה

המשפחה התרחבה, משפחת עם ישראל מחבקת את גלעד שליט

מחבקת ומרגשת, דומעת ביחד עם המשפחה ועם השמחה הגדולה

תחושה של אבן שירדה מכולנו, כעם, כבני אנוש,

המחיר והכאב של שחרור המרצחים ברקע, והוא באחריות המדינית

אך האחדות שמורגשת כרגע בלבבות האנשים הרבים

חוצה גבולות, חוצה מחלוקות, חוצה הבדלים

זוהי הרוח, זה הלב האנושי הפועם בכולנו,

זה הכוח הממיס את כל המכשולים

זו העוצמה החובקת, שיכולה

יכולה לשנות, יכולה לטעת בנו תקווה לחיי שלום

תקווה לשינוי, תקווה לאפשרי

כי האמת היא שזה אפשרי, הנה ההוכחה ניצבת כאן היום

הוכחה חיה לנצחונה של האחדות לעמוד מול הפחד, מול הטרור, מול מחלוקות

ולומר : זה אפשרי! אנחנו אחד! אנחנו יכולים!

זו התחושה שגלעד שליט במחיר סבלו בחייו האישיים,

ברמה העמוקה ביותר איפשר לכלנו לדעת

איפשר לכולנו לחוות להרגיש להזכר ולזכור קדימה, שהמחיצות אינן האמת השלמה, הן חלקי מציאות, הן יחסיות

האחדות היא מעבר להן, מתעלה מעליהן ומכילה אותן

התחושה האישית הרגשית מתרחבת לתחושת אחדות קולקטיבית של הזדהות ושמחה

אכפתיות ואהבה לגלעד, לשיקומו, לאיחוד עם משפחתו

ולישראל אחרת שאפשרית, לא רק כמצב רגעי, אלא כשלב יציב

השיבה של גלעד, אחדות הלבבות , הערבות ההדדית, הן לא רק סיסמאות

אלא מציאות חיה, שעלינו לטפח ולייצבה בליבנו, במוחנו, בנשמתנו

ברוך בואך הביתה גלעד, מחבקת אותך

מחוסר סיפוק למשמעות

כשאדם חש חוסר סיפוק בחייו, זה מרמז שעוד לא הסתיימה הדרך,

והרי בסופו של דבר הדרך לעולם אינה מסתיימת כל עוד אנו בתהליך החיים

חוסר סיפוק אם כן, זה סימן שאנחנו רוצים יותר, שהנשמה שלנו רוצה יותר

שאנו חשים שזה לא הכל,

הפוטנציאל הטמון בנו עדיין לא ממומש

האנושיות שלנו, אינה שלמה

אולי החוויה אינה נעימה, אך היא יכולה להיות חיובית ביותר

אם נבחר לקחת אותה ברצינות, להתעורר לצורך הזה ליותר

הצורך לממש את עצמנו כאדם, להגיע למירב שלנו

להבין את עצמנו, את המהות שלנו,

את הזרע שאנחנו, את הפוטנציאל שנועדו לממש פה בחיים

זוהי קריאה להתעוררות שלנו,

גם אם עוד לא ידוע לנו מה זה אומר, לאן זה מוביל

מה הכיוון, או מה עלינו לעשות

מתעוררים להם הרצון, הסקרנות והחיות

הברק חוזר לעיניים

העולם נפתח שוב לרווחה

האפשרויות מתחילות להראות אט אט

הדברים מתבהרים במסע מסתורי של מפגשים עם אנשים

מפגשים עם רעיונות שעולים מתוכינו,

אינטואיציה שלוחשת לנו…

עירנות ונוכחות שבה לחיקנו

ואנו פנויים לחדש…

קשובים לחיים

קשובים לעצמנו

פועלים מתוך הלב, הלהט הפנימי

האור חוזר לעיניינו שנפתחות לרווחה

ואנו במסע… חיינו מתמלאים במשמעות, בחקירה, בחיפוש, במציאה, במפגשים, ביצירה,

בח י י ם !

איך להתמודד עם תחושה שאני לא ראויה ?

איך מתגברים על התחושה הרגשית החזקה שאני לא שווה, שלא מגיע לי, שאני לא ראוי/ה ולא מספיק טוב/ה?

גם אנשים אינטליגנטים, מוכשרים, יפים וטובים נוטים להישאב לתחושת חוסר ערך עצמי.

במקרים רבים קיים פער בין המציאות האובייקטיבית, בה אדם יכול להצליח בעבודה, בלימודים, להרוויח הרבה כסף, להשיג מעמד והישגים חומריים, אך עדיין בתוך תוכו הוא מרגיש חסר ערך, לא שווה, לא מספיק טוב.

הפער הזה יוצר תסכול ואדם שאין בידיו את הכלים להתמודד עם הפער הזה בד"כ נוטה להישאב לדפוס הרגשי החזק של חוסר ערך, תחושת ריקנות פנימית, ההישגים החיצוניים אינם מורגשים בחוויה הפנימית.

ההרגשה שאני לא מספיק טוב/ה טבועה בכל כך הרבה אנשים. תחושה שלא מגיע לי להיות אהוב, שלא מגיע לי להרגיש טוב, שאני צריך לתת משהו או לעשות משהו כדי שיאהבו אותי, שאני צריך לרצות את האחר, שאני לא מספיק טוב כמו שאני, שאני לא שווה.

הסיבות לכך נעוצות הן בחוויות העבר האישיות שחווינו בילדותינו והן בתכנותי התרבות והחברה כיום.

בתור ילדים יתכן שפירשנו סיטואציה שקרתה לנו ואימצנו שם את התחושה שאנו חסרי ערך, זה יכול להיות שהילדים בכיתה צחקו עלינו או שאבא או אמא אמרו לנו " ממך לא יצא שום דבר" ואנו מסתובבים עם התחושה הזו כל חיינו ורק מחזקים אותה ומוצאים הוכחות לנכונותה, כלומר משחזרים את התחושה שחווינו בילדות.

הסיבות לתחושות חוסר הערך טמונות גם כן בהפנמת ערכי התרבות המערבית הנרקיסיסטית בת זמננו, בחינוך שאנו סופגים ובמסרים הגלויים והסמויים של החברה והתקופה שמקדשת את המיוחדות, התחרותיות ואת תחושת העצמי ונותנת חשיבות יתר לעולמנו הפסיכולוגי ולרגשות שלנו, עד להקצנה זו.

אז מה עושים, איך ניתן להתגבר על תחושת חוסר הערך ולטפח ביטחון וערך עצמי אמיתי ויציב, כזה שלא יתערער בקלות?

אז כמו בכל נושא מורכב, התשובה הנכונה ביותר היא פשוטה. רק פשטות יכולה להכיל בתוכה מורכבות גדולה כזו.

אם כן, בבואנו לחפש אחר התשובה הפשוטה שכל אחד ואחת יוכלו להתחבר אליה בתוכם, עלינו להבין שהתשובה אומנם פשוטה, אך היא מצריכה כוונה נחושה, מחויבות ולקיחת אחריות!

והתשובה הפשוטה היא: מודעות ובחירה

מודעות לעצמי – למחשבות ולרגשות שלי, בזמן אמת, כשהם עולים. פשוט לשים לב למחשבה או לתחושה שעולה: "אני לא שווה" "אני לא מספיק טובה". כלומר להתחיל לראות את "הדיסק שמנגן" ברגע זה של חוסר ערך עצמי.

ואז לבחור אחרת!

לבחור להחליף את הדיסק , בעצמי!

חשוב שנחליף בעצמנו את הדיסק ולא נחכה שמישהו יחליף לנו את הדיסק, כיוון שכך נבנה שליטה עצמית, ולאחר שנלמד לעשות זאת נוכל בכל רגע שנרצה לעשות זאת. אם נחכה שמישהו אחר יבוא ויושיע אותנו, "יחליף לנו את הדיסק" אנו שוב נהיה תלויים במישהו או במשהו חיצוני לנו שישנה את תחושתנו, וכשהוא לא יהיה שם, אנו נתאכזב , נחוש חוסר אונים או פשוט נישאב חזרה למצב המוכר של חוסר ערך עצמי.

כדי להחליף את הדיסק עלינו לעשות 4 פעולות פשוטות:

Stop – עצור

Eject – להוציא את הדיסק

להכניס את הדיסק החדש

Play – נגן

כדי לעשות stop , עלינו לשים לב לדיסק שמנגן ברגע זה, עלינו להיות בנוכחות ובערנות למנגינה שמנגנת, כיוון שאם אנו לא ערניים, אנו עלולים להיסחף עם המנגינה המוכרת בלי יכולת לצאת ממנה ולעצור אותה.

המודעות למנגינה יוצרת התבוננות במנגינה, כלומר מרחק מסוים מהמנגינה עצמה. מרחק זה מאפשר לנו להחזיר את השליטה לידיים שלנו ולבחור לעצור את הדיסק ולהוציאו!

לאחר שעשינו זאת, אנו רוצים להכניס את הדיסק החדש והדיסק החדש צריך להיות מקורי שלנו, הוא לא יכול להיות "צרוב" כלומר, "לא שלנו".

לדוגמא מישהי שחווה את עצמה לא שווה ומנסה להפנים שהיא מדהימה (דיסק צרוב) כי חברה אמרה לה את זה, אך זה בכלל לא מחובר לחוויה או לתחושה שלה, אז הדיסק הצרוב הזה לא יעבוד, אלא רק דיסק מקורי שלה בו היא מותחת את הגבול שלה ואת יכולת הקבלה וההערכה עצמית שלה מהמקום שהיא נמצאת. לדוגמא, היא יכולה לומר לעצמה שהיא לומדת להעריך את עצמה, או שהיא בעלת ערך כי היא בוחרת לראות את הטוב שבה, שהיא מאשרת את עצמה (נותנת אישור למי שהיא וליכולותיה) או שהיא נזכרת ברגע בו חוותה עצמה כחזקה, כיכולה, לרגע שהייתה גאה במשהו שאמרה או עשתה…

זה דורש נכונות להסתכל פנימה ולחפש את הרגעים בהן חווינו את עצמנו כמצליחים, חזקים, בעלי ערך , יכולים, מסוגלים, חשובים, אוהבים, נאהבים…

כל חוויה קטנה כזו עלינו להעריך, להעצים, לטפח, לתת לה משקל גדול ומרכזי.

בנוסף עלינו לחפש את הצעד הבא עבורנו, את השלב הבא הנכון עבורנו, שלא יהיה מוגזם מדי כך שלא נוכל להתחבר אליו ולהכילו, אך מצד שני גם לא מצומצם מדי, שכן בכדי לחזק את ערכנו העצמי עלינו להגביה את הרף שלנו בהדרגה ולמתוח את יכולת ההכלה וההערכה של עצמנו.

החלק האחרון והחשוב הוא הplay "נגן".

לחיצה על הפעלת הדיסק .

זוהי לקיחת האחריות על ביצוע השינוי ובניית הערך העצמי. והיא הכרחית וחשובה מעין כמוה.

את פעולת החלפת הדיסק , עלינו לעשות שוב ושוב ושוב! פעם אחת לא תספיק לשנות את ההרגל של שנים ארוכות, לכן עלינו על כך פעם אחר פעם אחר פעם, בכל רגע שעולה מחשבה או רגש של ביטול עצמי או חוסר ערך , עלינו להיות ערניים ומוכנים מיידית להחליף את הדיסק!

כאמור, ההוראות הן פשוטות אך הן דורשות את המחויבות הטוטאלית שלנו!

והתוצאות מפתיעות ומרגשות; תחושה של קבלת החיים בחזרה, של סיפוק אהבה ושמחה!

 צרור המפתחות לביטחון עצמי – במתנה