מי יותר טוב?

במקום להשוות את עצמנו לאחרים, בואו נעשה כל מה שאנו יכולים  כדי לממש את הפוטנציאל של עצמנו!

האם אני בדרך הנכונה?

נכון הייתם רוצים לפעמים שמישהו בר סמכא יגיד לכם שאתם בדרך הנכונה, שאתם עושים את הדבר הנכון, שנכון לכם להיות במערכת היחסים הזו,שהמקצוע הזה או ההתמחות הזו "תפורה עליכם", שמשם יבוא הכסף הגדול , משם יבוא הסיפוק…

אני יכולה להודות שאני לעיתים רוצה שיהיה מישהו כזה שידע מה נכון עבורי, מה הדרך הנכונה שבה אני צריכה ללכת, שתבטיח לי את הדברים שאני רוצה להשיג.

הרצון במורה דרך, במישהו עם פרספקטיבה רחבה , שיודע את האמת, שיודע מה יקרה, קיים, אבל… זה לא באמת קורה, כי כשאני פוגשת באדם כזה, הוא נותן לי פרספקטיבה, שאלות, חומר למחשבה והתבוננות עצמית  ולא תשובות מוגדרות וברורות, הוא פותח לי אפיקי מחשבה רבים ונרחבים יותר, ולא נותן לי את התשובות מעובדות וגמורות.

ולמה זה ככה?

כי אנחנו בתהליך שהוא מתפתח, ואינו ידוע מראש.  אף אחד אינו יודע בוודאות לאן הוא מתקדם, ומה הדרך המדוייקת בה צריך ללכת האחר, שום דבר לא קבוע לגמרי מראש, מלבד הידיעה הכללית והסופית שהזמן שלנו מוגבל ובסוף יגיע המוות.

החיים הם תהליך, הם גילוי, הם יצירה, וביצירה הזו אנחנו היוצרים.

אנחנו יכולים לקחת טרמפים על יצירות של אחרים, כלומר, לתת לאחרים ליצור את היצירה שלנו, כשאנחנו לא במודעות , אנחנו אכן עושים זאת. אנחנו מתנהלים מתוך הרגלים ודפוסים מושרשים בנו, מבלי לבחון האם זה הדבר הנכון לעשות או לא, אנו הולכים בשבילים של אחרים, ציפיות של אחרים מאיתנו, תפקידים שניתנו לנו על ידי אחרים, אפילו תפקידים חברתיים נשיים וגבריים שניתנו לנו מתוקף השתייכותנו לתרבות מסויימת בתקופת זמן מסויימת.

כשאנו מתחילים ללכת בדרך המודעות, ולבחור את נתיבנו האותנטי בחיים, אנו מתחילים לגלות כמה עודנו שבויים בתוך ה"מקובל" וה"צריך" החברתי, אנו מגלים כמה מהרצונות שלנו , אינם באמת שלנו אלא הם של הורינו, של החברה , של "איך צריך להתנהג כיום כדי להשיג דברים כאלו ואחרים". זו דרך של גילוי , של מודעות, ושל חופש .

חופש מהאוטומט, חופש מלרצות את האחרים, חופש אפילו מלעשות רק מה שבא לי, חופש לעשות את הדבר הנכון באמת, גם אם הוא מצריך מאמץ, גם אם הוא מאתגר, גם אם לא תמיד בא לי, וגם אם זה לא קל לי. זהו החופש לעשות את  הדבר הנכון כדי ליצור עולם טוב ומפותח יותר! (זה הסיפוק הגדול ביותר האפשרי

חופש להיות נאמן לחלק הנאור שבנו, לרצון האותנטי שלנו, זה שאינו נפרד מכל התהליך ההתפתחותי של היקום, אלא מחובר אליו והולך יחד איתו.

בדרך הזו, אנו לא תמיד זוכים לאישור הסביבה שלנו ולאישור החברה, כיוון שזו לא הדרך הנורמטיבית  המקובלת. לעיתים הדרך בה נלך תהיה חריגה,  יוצאת דופן, חלוצה. זה יכול להיות מפחיד, מסוכן, ללא וודאות, וללא ביטחונות.

אנו לא יודעים תמיד מה הדבר הנכון לעשות, או מה הצעד הבא האידאלי, אנו יכולים לנסות להקשיב לליבנו, לרציונאל שלנו, למצפון שלנו, למוסר שלנו – לחוכמה הפנימית שלנו ולסמוך עליה.

לשם כך אנו צריכים להיות אמיצים, לסמוך על עצמנו, להעריך את עצמנו על האומץ שלנו ללכת נגד הזרם, להקשיב לאמת שלנו, ללכת אחר מה שאנו מאמינים בו, גם אם אנו במיעוט, או שאין לנו תמיכה מהבית, יתכן ואחרים גם לא יבינו אותנו, לא יקבלו את הדרך שלנו, לא יתנו את אישורם…

את כל אלו עלינו לחזק בתוכנו, מבפנים החוצה, לאשר את עצמנו, להאמין בדרך שלנו, להעז, לסמוך, ו… לצעוד בדרך וללמוד מהנסיון.

הרווח שלנו הוא חיות, לחיות בסקרנות מהחיים, בעניין, בהתרגשות, ביצירתיות.

ללכת אל הלא נודע, ליצור את החדש , את מה שעדיין לא ידוע…

ככה. בלי וודאות, בלי בטחונות – לחיות את הדרך… בדרך ליצירה הגדולה שלנו.

זוגיות וביטחון עצמי רוחני

מה מניע אותנו להיות בזוגיות? חוסר או שפע?

מה מניע אותך? האם זה חוסר באהבה? האם זה פחד להיות לבד? האם זה צורך במגע? האם זה צורך בביטחון? צורך בתמיכה ופרגון? צורך באישור של עצמך? כדי לספק את צרכייך הפיזיים והרגשיים? כדי להקים משפחה? כדי להרגיש בעל/ת ערך?

או

שהמניע שלך להיות בזוגיות הוא שפע פנימי ורצון לחלוק ולשתף באהבה שלך ובשפע שלך? האם את/ה רוצה זוגיות כדי לחלוק את חייך בשותפות? האם את/ה רוצה זוגיות כדי להעניק ולקבל? כדי להיות במרחב חיובי של העצמה הדדית וצמיחה משותפת?

אם התבוננתם בשאלה הזו בכנות ומצאתם שאתם נמנים על הקטגוריה הראשונה, יתכן כי תיצרו מערכת יחסים המושתתת על חוסר, פחד ותלות, שכן אתם תולים את האושר ואת הערך העצמי או הביטחון שלכם בבן הזוג. כך שכל זמן שהחוסר שלכם מסופק ע"י בן הזוג אתם תרגישו טוב ומאושרים, אך ברגע הראשון שבן הזוג לא יספק לכם את צורכיכם, תיווצר בעיה. ככל שאנו תולים את האושר שלנו במשהו או מישהו חיצוני לנו, אנו יוצרים מצב של תלות, ובעצם יוצרים סיכוי לאכזבה ולפגיעות עתידית שלנו.

ככל שאנו מתפתחים ומספקים את הצרכים הפנימיים שלנו בעצמנו, כך אנו מגיעים שלמים וחסינים יותר למערכת יחסים, אנו בטוחים יותר בעצמנו, נותנים אישור לעצמנו, מחזקים את עצמנו, וכך אנו פחות זקוקים לתמיכה וחיזוקים ואישורים של הסביבה שלנו.

כשאנו מגיעים ממקום כזה לקשר זוגי, אנו מעוניינים יותר בשיתוף, בנתינה וקבלה, בהדדיות ואהבה אמיתית, אנו חופשיים יותר ואיננו תלויים באישור בן הזוג שלנו ובהערכה שלו. מה גם שכשאנו מעריכים את עצמנו, אנו פוגשים בני זוג שמעריכים אותנו – זה פשוט כבר קורה מעצמו, מתוך העבודה הפנימית שאנו עושים עם עצמנו.

אז שאלת השאלות היא: איך אנו לומדים לספק לעצמנו , ובעצמנו את האהבה, הביטחון, והערכה העצמית החיובית שלנו?

על מנת לספק לעצמנו את כל אלו, עלינו לזהות את המקום האותנטי שבנו, את החלק בנו שאנו כבר אוהבים מעריכים, את החלק בנו שמעולם לא נפגע וגם לא יפגע, את החלק החופשי שבנו, חופשי מכל העבר, הפגיעות, האכזבות והדפוסים השליליים, החלק הזה קיים בכולנו, רק שלא כולנו מודעים לו, זהו החלק האותנטי שלנו.

כדי ליצור מגע, להעיר ולהאיר את החלק הזה בנו עלינו ללמוד לעדן את הסנסורים שלנו, לחדד את המחושים, להיות ערניים ומודעים לפרטים הקטנים, לתחושות שלנו, להיות רגישים וללמוד להבחין בין החלקים השונים בנו. כלומר, הצעד הראשון שלנו הוא ללמוד לזהות את החלק האותנטי שבנו ולהבחינו מהחלקים שאינם אותנטיים, אלו שספגנו בחיינו מהחינוך, מהבית, מהניסיונות והאכזבות שלנו, החלק הפגוע, הכואב, הקורבני…

לאחר שזיהינו את החלק האותנטי, ולמדנו להבחין בחוויה שלנו כשאנו פועלים ממנו, אנו רוצים לאמן את עצמנו לבחור בו שוב ושוב ושוב. וזה בהחלט אימון ובחירה כל פעם מחדש, בחירה בטובתנו הגבוהה, בחירה בהתקדמות והתפתחות, בחירה בעד עצמנו, בחירה במקום החופשי, בחירה בבגרות. לעיתים הבחירה תראה לנו טבעית, אך יתכן והרבה פעמים הבחירה בחלק האותנטי תהיה בניגוד לחוויה הרגשית שלנו, שכן החוויה הרגשית של הפגיעות והקורבנות בדרך כלל מאוד חזקה, שואבת, אינטנסיבית ומאוד משכנעת ב"צדקתה": "מגיע לי להיות במסכנות שלי ומגיע לי פיצוי כי באמת נפגעתי והתאכזבתי, אני באמת קורבן", "פגעו בי, עשו לי… הם אשמים".

אנחנו לא רוצים להתעלם מהחלק הפגוע בנו, נרצה לקבל אותו, להשלים עם העובדה שזה מה שקרה לנו בעבר, זה מה שחווינו אז (עד לרגע זה), אך מרגע זה נבחר לא לתת לחלק הפגוע בנו את כל הבמה, אלא לתת לו חיבוק, הבנה, הקשבה ולראות באופן בוגר את התמונה האמיתית – זהו אינו החלק האותנטי שלנו.

הבחירה לחזור לפגיעות היא אינה הבחירה שתקדם אותנו לעבר ביטחון עצמי עמוק וערך עצמי חיובי אלא יותר לעבר תחושת מסכנות ופיצוי, האשמה או תחושה קורבנית שאינה מקדמת אותנו לעבר המקום הבריא של חוזק פנימי, אותו מקום בריא בנו שיביא לכך שלא יהיה לנו צורך לתלות את הביטחון העצמי שלנו באישורים חיצוניים של בן או בת הזוג או אנשים בסביבתנו, אלא נהיה מספיק חזקים בתוכנו, מתוך הבחירה הזו בחלק האותנטי. הבחירה החוזרת והנשנית בחלק האותנטי נוטעת בנו ביטחון עצמי אמיתי ועמוק , חוסן פנימי, עוצמה פנימית ותחושה של אהבה עצמית והערכה לעצמנו , אמונה ביכולתנו, אמונה בעצמנו, או במילים אחרות ביטחון עצמי רוחני.

 

ביטחון עצמי מפרספקטיבה אחרת

הביטוי "ביטחון עצמי" משלב בתוכו שתי מילים : ביטחון + עצמי.

ביטחון עצמי הוא צורך השרדותי.  אך הוא עדיין ברמה גבוהה יותר מהצרכים ההשרדותיים הפיזיים- הקיומיים (הגנה פיזית, קורת גג, מים, מזון…)

ביטחון עצמי מכוון להשרדות העצמי – הדימוי העצמי - תחושת העצמאות שלנו, הערך שלנו, תחושת היכולת שלנו, תחושת המיוחדות.

חוסר ביטחון עצמי נובע מתוך תחושת הנפרדות של העצמי שלנו, שחש נפרד, פגיע, חסר אונים, חושש, מפחד, מבולבל, חווה עצמו כלא יכול, כלא מסוגל, חושש להפגע, חושש להכשל, חושש שלא יעריכו אותו, חושש שלא יאהבו אותו, שלא יקבלו אותו.

התחושה הזו נובעת מתוך ראייה מצומצמת שלנו את עצמנו, מתוך הזדהות מלאה עם האישיות שלנו, עם המחשבות והרגשות האישיים שלנו, שלא משאירות מקום לשום דבר אחר. ולכן אנו לגמריי מזוהים עם אותן תחושות כמי שאנחנו.

לכן, כשאני באה לעבוד על הנושא המורכב של ביטחון עצמי, העבודה מתמקדת ב-2 רמות:

1. חיזוק הדימוי העצמי. שחרור הדימוי הפגוע (החסר) לעבר בנייה והפנמה של דימוי עצמי חזק וחיובי.

בחיזוק הדימוי העצמי  גם תומכים ההשגים וההצלחות שאדם חווה בחייו בתחומים שונים. ההתפתחות האישית שלו, התמודדות עם אתגרים, והערכת ההשגים שמחזקים ונותנים לו תחושת ביטחון וערך עצמי.

2. הרחבת הזהות של האדם, הכרת המהות האמיתית .

העבודה על הרחבת הזהות של האדם, היא התפתחות אנכית (ורטיקאלית), ולה שתי פנים:

א. התחברות עם הדחף ההתפתחותי , התהליך ההתפתחותי.

ב. גילוי מקור הכל, קרקע ההויה, המהות המוחלטת.

הגילוי האולטימטיבי של מי שאנחנו מחבר אותנו באופן מיידי לשלם, בו דבר לא חסר.

החיבור לתהליך ההתפתחותי משחרר אותנו מן ההשרדות ומחבר אותנו ליצירת החדש, להתפתחות, לצעד הבא קדימה, לבניית העתיד האוטופי. כלומר, הם שולפים אותנו מתחושת הנפרדות והפחדים האישיים אל מרחב שהוא חופשי מפחד , הוא שלם ומתפתח בו זמנית.

!!we've got to do something

הכול נע וזז קדימה, הסרט ממשיך ופתאום אנו מגלים שאנו לא רק עוד דמות בסרט אלא אנו התסריטאי של הסרט כולו!!

אנחנו יכולים לקבוע כיצד הסרט יתפתח, לאן הוא יתקדם…

אח"כ בפועל זה בטח יראה קצת אחרת ממה שחשבנו בכל זאת יש עוד שחקנים וכל אחד מוסיף את האופי שלו והסגנון שלו, המחשבות הרגשות שלו, אבל באופן כללי אנחנו הם אלו שקובעים לאן הסרט יתקדם.

נכון זהו סרט שאין לו בעצם סוף ברור, זה הרי הסרט של החיים.

אבל עלינו להתעורר לעובדה שאנחנו הם אלה שקובעים את התסריט.

אנחנו יכולים לשפר את התסריט ולככון אותו לכיוון חיובי, אך זה יתאפשר לנו רק אם ננקה את האבק מבעד לעדשות העיניים שלנו, רק אם נבין שאנחנו הם היחידים שיכולים להעיר את עצמנו.

אחרים יכולים לתת לנו עצות, טיפים, הכוונות. אך עד שלא נתעורר בעצמנו ונרצה לשנות את מסלול חיינו, הסרט לא ישתנה.

זה ממש בידיים שלנו!

וכל אחד יכול לעשות זאת , אינך צריך להיות גאון גדול כדי לשנות את חייך.

אך אתה צריך נחישות, התמדה, רצון, כמיהה לשינוי, התרגשות לקראת האפשרות שהחיים יכולים להיות מרגשים, מעניינים, נפלאים ומלאי הפתעות והרפתקאות, גם אם זה לא תמיד יהיה קל ונעים, זה יכול להיות חי ומלהיב  ו ח י ו ב י  כל כך!!!