התעלות על פי פרופ' Mihaly Csikszentmihalyi

בהתעלות הכוונה להיות מסוגל להזיז הצידה את הדברים שמסתירים לנו ולומר, "בסדר. אלה הם התנאים והאמונות מתוכם אני פועל. אלו הן "הוראות ההפעלה" הגנטיות שלי. אלו הן "הוראות ההפעלה" והתכנותים התרבותיים שלי. "עכשיו, מה אני עושה?" כשמישהו בא ואומר, "כן, הכל דוחף אותי לכיוונים האלה, אבל אני מנסה להבין את ההשלכות של הפעולה שלי על המערכת כולה, המערכת בה אני חי, כולל בעלי חיים, צמחים, מים, אוויר, וכל זה – ולאור כל זאת, אני בוחר לא לפעול מתוך כך . אני הולך לנסות לנקוט עמדה", עבורי זו התעלות, כי זה מעבר לכוחות שהאדם לכאורה נשלט על ידם .

transcendence basically means being able to pull aside these veils and say, "Okay. These are the conditions under which I am operating. These are my genetic instructions. These are my cultural instructions, programs. Now, what do I do?" When someone comes out and says, "Yes, everything pushes me in these directions, but given that, I try to understand the consequences of my action to the whole system I live in, including animals, plants, water, air, and all that—and given all that, I'm not going to go along with this program. I'm going to try to take a stand," to me that's transcendence, because it goes beyond the determining forces that the person is seemingly controlled by.

גלעד שליט

בנימה קצת אחרת אישית וציבורית

אני רוצה לשתף בחוויתי את שיבתו הביתה של גלעד שליט

בוקר מרגש , מרגש מעין כמוהו

יש תחושה של אינטימיות עם המפגש עם גלעד שליט

אף על פי שלא הכרתי אותו אישית

תחושת הקירבה שלנו כעם, מחבק, אלו רגעיה היפים של ישראל

בהם אנו מאוחדים, בשמחה, בכאב, בהתרגשות, בריגשיות

המחוות הקטנות, האמפתיות, של הדרג הצבאי במפגשו עם גלעד,

של ראש הממשלה מחבק את גלעד ונותן לו את הכבוד ואת תחושת השייכות והשמחה בשובו,

ההבנה וההתחשבות של התקשורת בלקיחת צעד אחורה ונתינת מרחב התייחדות עם משפחתו

התחושה שההפרדה בין האישי והקולקטיבי הציבורי, כמעט ונמוגה

המשפחה התרחבה, משפחת עם ישראל מחבקת את גלעד שליט

מחבקת ומרגשת, דומעת ביחד עם המשפחה ועם השמחה הגדולה

תחושה של אבן שירדה מכולנו, כעם, כבני אנוש,

המחיר והכאב של שחרור המרצחים ברקע, והוא באחריות המדינית

אך האחדות שמורגשת כרגע בלבבות האנשים הרבים

חוצה גבולות, חוצה מחלוקות, חוצה הבדלים

זוהי הרוח, זה הלב האנושי הפועם בכולנו,

זה הכוח הממיס את כל המכשולים

זו העוצמה החובקת, שיכולה

יכולה לשנות, יכולה לטעת בנו תקווה לחיי שלום

תקווה לשינוי, תקווה לאפשרי

כי האמת היא שזה אפשרי, הנה ההוכחה ניצבת כאן היום

הוכחה חיה לנצחונה של האחדות לעמוד מול הפחד, מול הטרור, מול מחלוקות

ולומר : זה אפשרי! אנחנו אחד! אנחנו יכולים!

זו התחושה שגלעד שליט במחיר סבלו בחייו האישיים,

ברמה העמוקה ביותר איפשר לכלנו לדעת

איפשר לכולנו לחוות להרגיש להזכר ולזכור קדימה, שהמחיצות אינן האמת השלמה, הן חלקי מציאות, הן יחסיות

האחדות היא מעבר להן, מתעלה מעליהן ומכילה אותן

התחושה האישית הרגשית מתרחבת לתחושת אחדות קולקטיבית של הזדהות ושמחה

אכפתיות ואהבה לגלעד, לשיקומו, לאיחוד עם משפחתו

ולישראל אחרת שאפשרית, לא רק כמצב רגעי, אלא כשלב יציב

השיבה של גלעד, אחדות הלבבות , הערבות ההדדית, הן לא רק סיסמאות

אלא מציאות חיה, שעלינו לטפח ולייצבה בליבנו, במוחנו, בנשמתנו

ברוך בואך הביתה גלעד, מחבקת אותך

מחוסר סיפוק למשמעות

כשאדם חש חוסר סיפוק בחייו, זה מרמז שעוד לא הסתיימה הדרך,

והרי בסופו של דבר הדרך לעולם אינה מסתיימת כל עוד אנו בתהליך החיים

חוסר סיפוק אם כן, זה סימן שאנחנו רוצים יותר, שהנשמה שלנו רוצה יותר

שאנו חשים שזה לא הכל,

הפוטנציאל הטמון בנו עדיין לא ממומש

האנושיות שלנו, אינה שלמה

אולי החוויה אינה נעימה, אך היא יכולה להיות חיובית ביותר

אם נבחר לקחת אותה ברצינות, להתעורר לצורך הזה ליותר

הצורך לממש את עצמנו כאדם, להגיע למירב שלנו

להבין את עצמנו, את המהות שלנו,

את הזרע שאנחנו, את הפוטנציאל שנועדו לממש פה בחיים

זוהי קריאה להתעוררות שלנו,

גם אם עוד לא ידוע לנו מה זה אומר, לאן זה מוביל

מה הכיוון, או מה עלינו לעשות

מתעוררים להם הרצון, הסקרנות והחיות

הברק חוזר לעיניים

העולם נפתח שוב לרווחה

האפשרויות מתחילות להראות אט אט

הדברים מתבהרים במסע מסתורי של מפגשים עם אנשים

מפגשים עם רעיונות שעולים מתוכינו,

אינטואיציה שלוחשת לנו…

עירנות ונוכחות שבה לחיקנו

ואנו פנויים לחדש…

קשובים לחיים

קשובים לעצמנו

פועלים מתוך הלב, הלהט הפנימי

האור חוזר לעיניינו שנפתחות לרווחה

ואנו במסע… חיינו מתמלאים במשמעות, בחקירה, בחיפוש, במציאה, במפגשים, ביצירה,

בח י י ם !

איך להתמודד עם תחושה שאני לא ראויה ?

איך מתגברים על התחושה הרגשית החזקה שאני לא שווה, שלא מגיע לי, שאני לא ראוי/ה ולא מספיק טוב/ה?

גם אנשים אינטליגנטים, מוכשרים, יפים וטובים נוטים להישאב לתחושת חוסר ערך עצמי.

במקרים רבים קיים פער בין המציאות האובייקטיבית, בה אדם יכול להצליח בעבודה, בלימודים, להרוויח הרבה כסף, להשיג מעמד והישגים חומריים, אך עדיין בתוך תוכו הוא מרגיש חסר ערך, לא שווה, לא מספיק טוב.

הפער הזה יוצר תסכול ואדם שאין בידיו את הכלים להתמודד עם הפער הזה בד"כ נוטה להישאב לדפוס הרגשי החזק של חוסר ערך, תחושת ריקנות פנימית, ההישגים החיצוניים אינם מורגשים בחוויה הפנימית.

ההרגשה שאני לא מספיק טוב/ה טבועה בכל כך הרבה אנשים. תחושה שלא מגיע לי להיות אהוב, שלא מגיע לי להרגיש טוב, שאני צריך לתת משהו או לעשות משהו כדי שיאהבו אותי, שאני צריך לרצות את האחר, שאני לא מספיק טוב כמו שאני, שאני לא שווה.

הסיבות לכך נעוצות הן בחוויות העבר האישיות שחווינו בילדותינו והן בתכנותי התרבות והחברה כיום.

בתור ילדים יתכן שפירשנו סיטואציה שקרתה לנו ואימצנו שם את התחושה שאנו חסרי ערך, זה יכול להיות שהילדים בכיתה צחקו עלינו או שאבא או אמא אמרו לנו " ממך לא יצא שום דבר" ואנו מסתובבים עם התחושה הזו כל חיינו ורק מחזקים אותה ומוצאים הוכחות לנכונותה, כלומר משחזרים את התחושה שחווינו בילדות.

הסיבות לתחושות חוסר הערך טמונות גם כן בהפנמת ערכי התרבות המערבית הנרקיסיסטית בת זמננו, בחינוך שאנו סופגים ובמסרים הגלויים והסמויים של החברה והתקופה שמקדשת את המיוחדות, התחרותיות ואת תחושת העצמי ונותנת חשיבות יתר לעולמנו הפסיכולוגי ולרגשות שלנו, עד להקצנה זו.

אז מה עושים, איך ניתן להתגבר על תחושת חוסר הערך ולטפח ביטחון וערך עצמי אמיתי ויציב, כזה שלא יתערער בקלות?

אז כמו בכל נושא מורכב, התשובה הנכונה ביותר היא פשוטה. רק פשטות יכולה להכיל בתוכה מורכבות גדולה כזו.

אם כן, בבואנו לחפש אחר התשובה הפשוטה שכל אחד ואחת יוכלו להתחבר אליה בתוכם, עלינו להבין שהתשובה אומנם פשוטה, אך היא מצריכה כוונה נחושה, מחויבות ולקיחת אחריות!

והתשובה הפשוטה היא: מודעות ובחירה

מודעות לעצמי – למחשבות ולרגשות שלי, בזמן אמת, כשהם עולים. פשוט לשים לב למחשבה או לתחושה שעולה: "אני לא שווה" "אני לא מספיק טובה". כלומר להתחיל לראות את "הדיסק שמנגן" ברגע זה של חוסר ערך עצמי.

ואז לבחור אחרת!

לבחור להחליף את הדיסק , בעצמי!

חשוב שנחליף בעצמנו את הדיסק ולא נחכה שמישהו יחליף לנו את הדיסק, כיוון שכך נבנה שליטה עצמית, ולאחר שנלמד לעשות זאת נוכל בכל רגע שנרצה לעשות זאת. אם נחכה שמישהו אחר יבוא ויושיע אותנו, "יחליף לנו את הדיסק" אנו שוב נהיה תלויים במישהו או במשהו חיצוני לנו שישנה את תחושתנו, וכשהוא לא יהיה שם, אנו נתאכזב , נחוש חוסר אונים או פשוט נישאב חזרה למצב המוכר של חוסר ערך עצמי.

כדי להחליף את הדיסק עלינו לעשות 4 פעולות פשוטות:

Stop – עצור

Eject – להוציא את הדיסק

להכניס את הדיסק החדש

Play – נגן

כדי לעשות stop , עלינו לשים לב לדיסק שמנגן ברגע זה, עלינו להיות בנוכחות ובערנות למנגינה שמנגנת, כיוון שאם אנו לא ערניים, אנו עלולים להיסחף עם המנגינה המוכרת בלי יכולת לצאת ממנה ולעצור אותה.

המודעות למנגינה יוצרת התבוננות במנגינה, כלומר מרחק מסוים מהמנגינה עצמה. מרחק זה מאפשר לנו להחזיר את השליטה לידיים שלנו ולבחור לעצור את הדיסק ולהוציאו!

לאחר שעשינו זאת, אנו רוצים להכניס את הדיסק החדש והדיסק החדש צריך להיות מקורי שלנו, הוא לא יכול להיות "צרוב" כלומר, "לא שלנו".

לדוגמא מישהי שחווה את עצמה לא שווה ומנסה להפנים שהיא מדהימה (דיסק צרוב) כי חברה אמרה לה את זה, אך זה בכלל לא מחובר לחוויה או לתחושה שלה, אז הדיסק הצרוב הזה לא יעבוד, אלא רק דיסק מקורי שלה בו היא מותחת את הגבול שלה ואת יכולת הקבלה וההערכה עצמית שלה מהמקום שהיא נמצאת. לדוגמא, היא יכולה לומר לעצמה שהיא לומדת להעריך את עצמה, או שהיא בעלת ערך כי היא בוחרת לראות את הטוב שבה, שהיא מאשרת את עצמה (נותנת אישור למי שהיא וליכולותיה) או שהיא נזכרת ברגע בו חוותה עצמה כחזקה, כיכולה, לרגע שהייתה גאה במשהו שאמרה או עשתה…

זה דורש נכונות להסתכל פנימה ולחפש את הרגעים בהן חווינו את עצמנו כמצליחים, חזקים, בעלי ערך , יכולים, מסוגלים, חשובים, אוהבים, נאהבים…

כל חוויה קטנה כזו עלינו להעריך, להעצים, לטפח, לתת לה משקל גדול ומרכזי.

בנוסף עלינו לחפש את הצעד הבא עבורנו, את השלב הבא הנכון עבורנו, שלא יהיה מוגזם מדי כך שלא נוכל להתחבר אליו ולהכילו, אך מצד שני גם לא מצומצם מדי, שכן בכדי לחזק את ערכנו העצמי עלינו להגביה את הרף שלנו בהדרגה ולמתוח את יכולת ההכלה וההערכה של עצמנו.

החלק האחרון והחשוב הוא הplay "נגן".

לחיצה על הפעלת הדיסק .

זוהי לקיחת האחריות על ביצוע השינוי ובניית הערך העצמי. והיא הכרחית וחשובה מעין כמוה.

את פעולת החלפת הדיסק , עלינו לעשות שוב ושוב ושוב! פעם אחת לא תספיק לשנות את ההרגל של שנים ארוכות, לכן עלינו על כך פעם אחר פעם אחר פעם, בכל רגע שעולה מחשבה או רגש של ביטול עצמי או חוסר ערך , עלינו להיות ערניים ומוכנים מיידית להחליף את הדיסק!

כאמור, ההוראות הן פשוטות אך הן דורשות את המחויבות הטוטאלית שלנו!

והתוצאות מפתיעות ומרגשות; תחושה של קבלת החיים בחזרה, של סיפוק אהבה ושמחה!

 צרור המפתחות לביטחון עצמי – במתנה

משהו קורה…

כבר אי אפשר שלא לשים לב שיש משהו באויר

כל כך הרבה מחאות – מחאת הנדלן, שביתת הרופאים, עובדים סוציאלים, מתמחים ומי לא ?!

ולא רק אצלנו, מסביבנו כל העולם הערבי בשינוי – שינוי כלכלי, שינוי מדיני… גם באירופה, ארה"ב…

המבנים הקיימים אינם מספקים, יש צורך במשהו חדש, יש דרישה לחדש

לא עוד תיקונים וניסיונות שיפור של הישן, כמו כיבוי שרפות שכבר בוערות, זה כבר לא מספק

אלא משהו     ח ד ש !

נחוצים לנו מודלים חדשים של חיים, כאלו שלא מתבססים על הישן אלא חופשיים ממנו

אנו כמהים לערכים חדשים וגבוהים יותר של התנהלות אנושית

יש הכרח במנגנונים חדשים המושתתים על תודעה גבוהה ומפותחת

על מודעות לעובדת היותנו תהליך התפתחותי אחד, עולם אחד וכולנו שותפים לעולם

לא עוד רק צבירה אישית למען ה"אני המקודש", אלא משהו מוסרי יותר

למען הכלל, למען הנכון ונעלה ביותר, מתוך פרספקטיבה והבנה מעמיקה שכולנו שותפים לתהליך ההתפתחותי האבולוציוני האחד ויחיד שקיים

שאנו כבני אדם, הביטוי הגבוה  ביותר של צורות החיים שאי פעם נוצרו פה ביקום, ככל הידוע לנו

ושעלינו לבטא את המקום הזה,

כולנו יכולים לחוש בתנועה ובכמיהה לעבר סדר חדש

אבל סדר גבוה יותר שיכיל את הפרט, אך גם שלא יהיה ממוקד רק בפרט,

אלא חשוב יותר: שיתמקד בעתיד של כולנו, בעתיד של היקום

במה שאפשרי!

כולנו היוצרים של העתיד הזה ברגע זה בפעולות, בבחירותינו, או אולי באי עשייתנו אנו משפיעים

ככל שנרחיב את השקפת המבט שלנו,

ובהתנהלות היומיומית שלנו, נכניס את האלמנטים האלו נעמיק ונתעניין בטובת הכלל

נתמקד בלהיות האדם הכי מפותח שאנו יכולים להיות בכל רגע ורגע

נעביר את הפוקוס שלנו מההשרדות והצורך להלחם כל הזמן (בקיים ובמבנים הקיימים, באחר האויב)

לרצון להתפתח וליצור משהו חדש, שלם , ליצור את עצמי כאדם טוב יותר, ליצור עולם המושתת על ערכים גבוהים יותר

לבנות יחד עם אחרים, תקשורת גבוהה יותר

אם נוכל להתמקד בחלק הגבוה שבנו שלוקח אחריות מלאה על חייו

ולא בחלק הקורבני שלנו שרוצה כל הזמן לשמר את הכאב, את המצב המוכר,

או לחילופין רק להתנגד למוכר מבלי ליצור אפשרויות חדשות

אם נוכל להתעלות מעבר לרגשות שלנו שמקבעים אותנו על אותם הדפוסים הרגילים

ולבחור אחרת, לבחור לפעול מתוך מה שנכון גם אם לא בא לי או זה לא מרגיש לי ככה,

להתעלות מעבר לרגעי ולנרקסיסיטי

אם נתחיל לתת את דעתנו בהתנהלות היומיומית שלנו ולהתבונן בעניין מהם אותם ערכים גבוהים יותר על פיהם אוכל לחיות

אם במפגש עם חברים או ארוחת שישי בערב סביב השולחן תהא שיחה על ערכים ואחריות, על מה שאפשרי…

אם נשאל את עצמנו איך זה יהיה להתנהל מתוך ערכים אלו,

איך יראה העולם אם כולם ילכו לפי ערכים גבוהים יותר של מוסר, אכפתיות, התפתחות, מודעות,

כשחלק גדול מספיק מאיתנו יאמץ אמות מידה מחייבות אלו, החדש יווצר ויהפוך למוכר!

כך שינוי קורה , כך הוא קרה מאז ומעולם….

במקום להגיב… ליזום

זכורה לי תובנה מאוד מאוד ותיקה שביום בהיר אחד התגלתה לה בבהירות

אני כבר לא זוכרת בדיוק את הסיטואציה עצמה,

כנראה שזו לא היתה סיטאציה אחת משמעותית אלא עיקרון שחזר על עצמו

בהרבה סיטואציות שונות יומיומיות כמו: לחכות לתגובה ממישהו,

או להסכים לעשות משהו שמישהו ביקש ממני גם כשלא מתאים לי  (כמו החלפת משמרות בצבא או בעבודה בלית ברירה) ולהרגיש קורבן ותיסכול על כך…

התובנה שלפתע התבהרה לי היתה:

במקום להגיב לאיזשהו מצב מתוך תחושת חוסר ברירה , להתעצבן על ניצול הסיטואציה

להיות בתחושה של תלונתיות רגזנית על המצב, או על האדם המעורב,

תחושת שמנצלים את טוב ליבי, במקום לחוש עצמי כקורבן תמים או כשעיר לעזאזל…

הבנתי שאני יכולה לפעול! ולשנות את תחושתי!

הבנתי שאני יכולה לקחת אחריות על המצב ולהפוך את תחושתי

במקום להסכים למשהו מחוסר ברירה, אני יכולה לבוא מיוזמתי כשנכון לי ולהציע את עזרתי

כלומר אני יכולה להקדים … ולעשות!

במקום לחכות ולראות האם בסוף יבקשו ממני לעשות או לעזור… אני לא מחכה ומנסה להתחמק

אלא אני יוזמת עזרה כשמתאים לי, וכשאני באמת לא רוצה ולא יכולה , אין לי שום בעיה לומר לא.

הפעם אני יוזמת ולא מגיבה.

לא מתוך פחד או חשש שיפנו אליי… אלא מתוך חוזק… חוסן פנימי! מתוך בחירה שלי!

אני זו שקובעת, שיוצרת  – שיוזמת!!!!

כך אני יוצאת חזקה, קודם כל בפני עצמי,

מעריכה את עצמי על היוזמה, על הצעת העזרה, על העשייה

ואני מרגישה שאני נותנת מה שמתאים לי!

ולא חוצה גבולות שלא נכונים לי! רק בשביל לרצות אחרים!

יש חדש תחת השמש

בכל רגע ורגע דברים מתחדשים, כמו נהר שזורם,

מי הנהר שעוברים בנקודה מסויימת לא חוזרים שוב לאותה נקודה, הכל בהתקדמות, מרגישים?

לעיתים אנו שוכחים זאת כשדברים לא מצליחים לנו ואנו מתייאשים,

אם באותם רגעים ממש, היינו נזכרים כי ברגע זה הכל חדש,

ההזדמנויות היו נפתחות שוב לחשיבה אחרת ולהתנהלות אחרת שתביא לתוצאות חדשות!!!

אם באותם רגעים היינו מזכירים לעצמנו , שמה שהיה לא יחזור בדיוק כפי שהיה,

זה יכול לחזור בווריאציות שונות עד שנבין ונצמח , עד שנצא מהדפוס הרגיל, עד שנראה ונעשה דברים אחרת

זה יכול לעודד אותנו להרפות מהעבר

לשחרר את ההאחזות שלנו במה שחווינו – לטוב ובעיקר לרע – ולהסחף אל היצירה החדשה שלנו

הכל בתנועה מתמדת, אם רק נשחרר את הבלמים, נטוס קדימה.

אם רק נשחרר את עצמנו מהכבלים שאנו מציבים לעצמנו על סמך דפוסי העבר,

נשחרר עצמנו ממחשבותינו: "שאנו לא יכולים" "שזה גדול עלינו", "שאני נחות/ה ולא שווה"

אם רק נסכים להתחדש, עתיד חדש כבר מצפה מעבר לדלת…

לתהליך הזה נדרשת כוונה נחושה וחזקה,

כזו שבמיוחד ברגעים הקשים תזכיר לנו שיש אפשרות אחרת,

שניתן להתחדש

שיש חדש תחת השמש!

 

 

להתרגש מהחיים

כשאני באמת באמת מבינה מי אני ומה המשמעות שלי כאן , החיים שלי הופכים מרתקים מיום ליום.

הרצון שלי לחיות טוב, לאכול טוב, להיות בכושר, להראות טוב, הכל מקבל גוון מכובד, של ביטוי אנושי גבוה בכל צורה אפשרית.

זה לשנות את הפרספקטיבה שלי מראיית עצמי וקבלת הערך העצמי שלי מהדרך בה הסביבה שלי רואה ומעריכה אותי. במילים אחרות שהביטחון והערך העצמי שלי לא ינבעו מאיך שאני נתפשת על ידי בן זוגי , הוריי, חבריי, קולגות, וכו'; ומהדרך בה הם רואים את ההצלחות וההישגים שלי… אלא להתחיל לקחת בעלות מלאה על מי שאני באמת בדרך הכי ישירה שאפשר.

לא עוד השתקפויות ופרשנויות, ונסיונות להראות משהו כלפיי חוץ כדי לזכות באהדה ואהבה ועל ידי כך לבנות את הדימוי העצמי שלי, אלא בהבנה ישירה , חדה כתער, שאני החיים עצמם!

נסו לדמיין גל ענק בים שמתקדם ומתעצם במהירות, זה כמו תהליך החיים, תהליך ההתפתחות – האבולוציוני מבריאת היקום ועד היום. גל שרק הולך וגדל וצובר תאוצה ועוצמה.

נסו לדמיין את עצמכם כקצה של הגל הזה, אבל ממש קצה הגל. או כדבר האמיתי שהוא הקצה של התהליך ההתפתחותי, המאה ה-21, הרגע הכי מתקדם בזמן, העבר מאחורינו, לא רק עברנו האישי אלא העבר של כל ההיסטוריה האנושית מאחורינו וכל ההיסטוריה של היקום מרגע בריאתו, ו… העתיד עוד לא קיים, אנחנו על הקצה.  זה הקצה של כל מה שאי פעם נוצר ביקום הזה!

פתאום החיים על הקצה מקבלים משמעות אחרת, משמעות מכבדת רבת משקל, אפילו בעלות ואחריות על העובדה שנגלתה בפנינו, של היותנו הביטוי הגבוהה ביותר של החיים כיום.

פתאום אנחנו לא  מופעלים מתוך העבר, מתוך הדפוסים וההרגלים שלנו, אלא אנו יוצרים את העתיד, את ההמשכיות של הגל, פתאום יש לנו תפקיד חשוב לקחת את הגל לרמה הבאה שלו, לקדם אותו עוד קדימה…

פתאום ה"חיים הקטנים" שלי מקבלים משמעות גדולה!

פתאום איך שאני מתנהלת ומתלבשת הוא בעל משמעות כלפי החיים, ולא רק כלפי עצמי, זה כבר לא רק לנסות להציג דימוי כזה או אחר בפני עצמי או בפני האחרים, אלא זה לקחת בעלות על האמת שנחשפה בפניי, האמת שמי שאני ואיך שאני מתנהלת בחיי, זה הביטוי הכי מפותח של התהליך, ולכן עליי להפנים זאת ולקחת אחריות על כך.

לקחת אחריות על ההתנהגות שלי, על הכושר שלי, על התזונה שלי, על המראה שלי כדי לייצג את החיים במלוא הדרם, כדי לבטא משהו גבוה ונשגב שאפשרי.

פתאום החיים האישיים שלי, הם לא רק אישיים, אלא בעצם ייצוגיים!

פתאום זה חשוב שהזוגיות שלי שתצליח, לא רק כדי שארגיש טוב, אלא כדי להראות שזוגיות טובה אפשרית!

פתאום לבזבז את הזמן היקר שלי על ביקורת עצמית, השוואות, ואשמה, זה לגמריי בזבוז של זמן יקר מפז בו אני יכולה לגלות עוד משהו על החיים ועל עצמי.

 פתאום הכל הופך לחקירה וגילוי, עניין אותנטי בעצמי – לא רק כאישיות ייחודית אלא כביטוי של החיים עצמם בחזית התהליך ההתפתחותי. גילוי ויצירה של החדש, בחומר שנקרא "אני".

יצירה שהיא לא עוד מסכה או דימוי של מי שאני, אלא הכרה במי שאני באמת, הקצה של הגל, ויצירה של המשך הגל, בגופי, בנשמתי! יצירה של העתיד שעוד לא קיים, יצירה של השלב הבא בתהליך ההתפתחותי!

זה כל כך מרגש אותי! זה חי!

זה לא עוד סיפור שאני מספרת לעצמי על איזה תהליך אבולוציוני אי שם בעבר של התפתחות המינים של דארווין, אלא זה הסיפור של חיי!

זה לא קונספט נחמד, או חשיבה חיובית, זו האמת!

ואם רק ניתן לזה לרגע להכות בנו, ברגע של התעוררות, נוכל לדעת זאת מתוך עצמנו , כחוויה ישירה ומרגשת של האמת הזו!

ההכרה הזו , היא הבטחון העצמי הרוחני שלנו, ביטחון שנובע מתוך ידיעה עמוקה של המהות שלנו.

אותי זה מרגש!

מי יותר טוב?

במקום להשוות את עצמנו לאחרים, בואו נעשה כל מה שאנו יכולים  כדי לממש את הפוטנציאל של עצמנו!

האם אני בדרך הנכונה?

נכון הייתם רוצים לפעמים שמישהו בר סמכא יגיד לכם שאתם בדרך הנכונה, שאתם עושים את הדבר הנכון, שנכון לכם להיות במערכת היחסים הזו,שהמקצוע הזה או ההתמחות הזו "תפורה עליכם", שמשם יבוא הכסף הגדול , משם יבוא הסיפוק…

אני יכולה להודות שאני לעיתים רוצה שיהיה מישהו כזה שידע מה נכון עבורי, מה הדרך הנכונה שבה אני צריכה ללכת, שתבטיח לי את הדברים שאני רוצה להשיג.

הרצון במורה דרך, במישהו עם פרספקטיבה רחבה , שיודע את האמת, שיודע מה יקרה, קיים, אבל… זה לא באמת קורה, כי כשאני פוגשת באדם כזה, הוא נותן לי פרספקטיבה, שאלות, חומר למחשבה והתבוננות עצמית  ולא תשובות מוגדרות וברורות, הוא פותח לי אפיקי מחשבה רבים ונרחבים יותר, ולא נותן לי את התשובות מעובדות וגמורות.

ולמה זה ככה?

כי אנחנו בתהליך שהוא מתפתח, ואינו ידוע מראש.  אף אחד אינו יודע בוודאות לאן הוא מתקדם, ומה הדרך המדוייקת בה צריך ללכת האחר, שום דבר לא קבוע לגמרי מראש, מלבד הידיעה הכללית והסופית שהזמן שלנו מוגבל ובסוף יגיע המוות.

החיים הם תהליך, הם גילוי, הם יצירה, וביצירה הזו אנחנו היוצרים.

אנחנו יכולים לקחת טרמפים על יצירות של אחרים, כלומר, לתת לאחרים ליצור את היצירה שלנו, כשאנחנו לא במודעות , אנחנו אכן עושים זאת. אנחנו מתנהלים מתוך הרגלים ודפוסים מושרשים בנו, מבלי לבחון האם זה הדבר הנכון לעשות או לא, אנו הולכים בשבילים של אחרים, ציפיות של אחרים מאיתנו, תפקידים שניתנו לנו על ידי אחרים, אפילו תפקידים חברתיים נשיים וגבריים שניתנו לנו מתוקף השתייכותנו לתרבות מסויימת בתקופת זמן מסויימת.

כשאנו מתחילים ללכת בדרך המודעות, ולבחור את נתיבנו האותנטי בחיים, אנו מתחילים לגלות כמה עודנו שבויים בתוך ה"מקובל" וה"צריך" החברתי, אנו מגלים כמה מהרצונות שלנו , אינם באמת שלנו אלא הם של הורינו, של החברה , של "איך צריך להתנהג כיום כדי להשיג דברים כאלו ואחרים". זו דרך של גילוי , של מודעות, ושל חופש .

חופש מהאוטומט, חופש מלרצות את האחרים, חופש אפילו מלעשות רק מה שבא לי, חופש לעשות את הדבר הנכון באמת, גם אם הוא מצריך מאמץ, גם אם הוא מאתגר, גם אם לא תמיד בא לי, וגם אם זה לא קל לי. זהו החופש לעשות את  הדבר הנכון כדי ליצור עולם טוב ומפותח יותר! (זה הסיפוק הגדול ביותר האפשרי

חופש להיות נאמן לחלק הנאור שבנו, לרצון האותנטי שלנו, זה שאינו נפרד מכל התהליך ההתפתחותי של היקום, אלא מחובר אליו והולך יחד איתו.

בדרך הזו, אנו לא תמיד זוכים לאישור הסביבה שלנו ולאישור החברה, כיוון שזו לא הדרך הנורמטיבית  המקובלת. לעיתים הדרך בה נלך תהיה חריגה,  יוצאת דופן, חלוצה. זה יכול להיות מפחיד, מסוכן, ללא וודאות, וללא ביטחונות.

אנו לא יודעים תמיד מה הדבר הנכון לעשות, או מה הצעד הבא האידאלי, אנו יכולים לנסות להקשיב לליבנו, לרציונאל שלנו, למצפון שלנו, למוסר שלנו – לחוכמה הפנימית שלנו ולסמוך עליה.

לשם כך אנו צריכים להיות אמיצים, לסמוך על עצמנו, להעריך את עצמנו על האומץ שלנו ללכת נגד הזרם, להקשיב לאמת שלנו, ללכת אחר מה שאנו מאמינים בו, גם אם אנו במיעוט, או שאין לנו תמיכה מהבית, יתכן ואחרים גם לא יבינו אותנו, לא יקבלו את הדרך שלנו, לא יתנו את אישורם…

את כל אלו עלינו לחזק בתוכנו, מבפנים החוצה, לאשר את עצמנו, להאמין בדרך שלנו, להעז, לסמוך, ו… לצעוד בדרך וללמוד מהנסיון.

הרווח שלנו הוא חיות, לחיות בסקרנות מהחיים, בעניין, בהתרגשות, ביצירתיות.

ללכת אל הלא נודע, ליצור את החדש , את מה שעדיין לא ידוע…

ככה. בלי וודאות, בלי בטחונות – לחיות את הדרך… בדרך ליצירה הגדולה שלנו.